משפט שלקחתי איתי לחיים שלי
משפט שלקחתי איתי לחיים שלי
בס"ד
פרקי אבות פרק א', משנה י"ד: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?
— הלל הזקן —
אם אין אני לי, מי לי?
אם אני לא אדאג לעצמי — מי ידאג לי? אם לא אקח אחריות על חיי, מי ייקח? ואם לא אאמין ביכולתי, מי יאמין?
וכשאני לעצמי, מה אני?
גם כשאני לעצמי אסור לי לשכוח מאין באתי ולאן אני הולכת, ושהכול הבל הבלים. אסור לי לשכוח שיש עוד נשמות סביבי שעוברות את טלאות החיים — ואנחנו יחד בזה. ואסור לי לשכוח שבורא עולם הביא אותי לעולם הזה כדי להיות למען הזולת, למען הבריאה.
ואם לא עכשיו, אימתי?
אם לא אפעל עכשיו כדי לקדם את הנשמה שלי למקום שבו היא תפרח — אז מתי? אל לי לפחד לעשות צעד כדי להגיע ליעד.
המסר שאני לוקחת איתי
לא להיות עשר.
להבין שהחיים הם כן שחור ולבן, אך יש גם אפור — אפילו אם הוא קטן.
שאני יכולה לדאוג לאחרים מבלי לאבד את עצמי.
גם לעצמי — לא לדחות את מה שביכולתי לעשות, גם אם אין בי כוחות.